החלטה בתיק רע"א 7183/04

1.        המשיב מס' 1 (להלן-"וייצמן") הוא חבר בברק- מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן-"האגודה"). המבקשת, שירותי אשראי מסחרי לישראל בע"מ (להלן-"המבקשת") היא נושה של וייצמן ושל שני אחיו שגם הם חברים באגודה. בשנת 1991 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד וייצמן ושני אחיו, לחייבם לשלם לה את החוב. הדיון בתביעה הועבר למשקם לפי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן-"החוק"). ביום 6.8.96 נתן המשקם, עורך הדין י' יולוס (להלן-"המשקם"), פסק משקם חלקי שבו אישר חלק מסכום תביעתה של המבקשת. משלא פרעו וייצמן ואחיו את חובם למבקשת כפי שנקבע בפסק המשקם החלקי, הועבר התיק לטיפולה של "המשקמת להוצאה לפועל", עורכת הדין ל' סבירסקי-דרורי (להלן-"המשקמת") לדיון בעניין פרעונו של החוב. בהחלטתה מיום 14.12.98, מינתה המשקמת את בא כוחה של המבקשת להיות כונס נכסים על נכס מקרקעין -שאינו נכס חקלאי- שבבעלותו של וייצמן (להלן-"הנכס"), לצורך מכירת הנכס לשם פרעון החוב. בהחלטתה ציינה המשקמת כי: "תמורת המכירה של הבית תעבור לחשבון הפקדון של המנהלה [המנהלה שהוקמה לפי סעיף 6 לחוק (להלן-"המנהלה"), הערה שלי- י' ט']". אולם, בהחלטתה מיום 18.2.99, אישרה המשקמת הסדר תשלומים שעליו הסכימו בעלי הדין (להלן-"הסדר התשלומים"), הכולל העברה של הכספים שיתקבלו תמורת הנכס לידי המבקשת. ואכן כספי התמורה הועברו לידי המבקשת. ביום 31.5.99 נתנה המשקמת פסק משקם שבו קבעה כי על פי הודעתה של  המבקשת שילמו האחים וייצמן את מלוא חובם לפי הסדר התשלומים האמור ובכך פרעו את כל חובותיהם למבקשת. עוד ציינה המשקמת כי זהו פסק סופי בהתאם לסעיף 27 לחוק. כשלוש שנים לאחר מתן פסק המשקם מיום 31.5.99, הגיעו האגודה וחבריה להסדר נושים כללי שאישר המשקם ביום 20.3.02 ונתן לו תוקף של פסק משקם חלקי. על פי ההסדר נדרשו וייצמן ויתר חברי האגודה, לשלם בגין חובותיהם לאגודה סכום של 90,000 ש"ח כל אחד. ביום 6.5.03 הגיש הנאמן לביצוע הסדר הנושים הכללי של האגודה וחבריה (להלן-"הנאמן") בקשה למשקם שבה עתר להורות למבקשת להשיב את הכספים שהתקבלו ממכירת הנכס לקופת המנהלה, בטענה שמדובר בהעדפת נושים פסולה וכי הסדר התשלומים אושר בשגגה על יד המשקמת. המשקם העביר למשקמת את הדיון בטענת הנאמן בדבר העדפה פסולה, מן הטעם שהיא המשקמת שטיפלה בעניין פרעון החוב של וייצמן למבקשת.

            המשקמת, בהחלטתה מיום 4.11.03, קבעה כי "יש להעביר את כל התמורה למנהלה לחשבון האגודה..." בציינה כי "לצערי לא צויין בבקשה [הבקשה לאישור הסדר התשלומים] כי הכונס לא העביר את הכספים נשוא מכירת הבית למינהלה כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 14.12.98, וכן לא צויין בבקשה כי בתיק יש נושים נוספים".  ביום 1.1.04 דחתה המשקמת את בקשתה של המבקשת למתן תוקף של פסק משקם להחלטה מיום 4.11.03. בשלב זה, הוחזר למשקם הדיון בבקשתו של וייצמן להצטרף להסדר הנושים הכללי. בהחלטתו מיום 9.3.04 דחה המשקם את טענת המבקשת לפיה המשקמת לא היתה מוסמכת לתת את החלטתה מיום 4.11.03 וקבע כי לאור החלטה זו, שלא התבטלה, על המבקשת להפקיד במנהלה את הכספים שקיבלה מוייצמן, וכי אחרי הפקדת הכספים, יחזור המשקם לדון ולהחליט בשאלה אם הצטרפות וייצמן להסדר הנושים הכללי מסדירה את חובו למבקשת. המשקם ציין כי החלטתו זו מהווה פסק משקם בעניין העברת הכספים למבקשת, בהתאם לאמור בסעיף 27 לחוק.

           המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לבטל את פסק המשקם מיום 9.3.04 ולהחזיר את הסדר התשלומים על כנו. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד סגן הנשיא השופטת ר' שטרנברג אליעז), בפסק דינו מיום 5.7.04, דחה את הבקשה. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על פסק הדין. 

2.        דין הבקשה להרשות ערעור להדחות.

           בית המשפט המחוזי, בפסק דינו המנומק היטב, קבע כי החלטת המשקמת מיום 4.11.03 דינה כדין פסק משקם חלקי. משלא הוגשה בקשה לבטל את הפסק הרי שההזדמנות לתקוף אותו הוחמצה (על ההבחנה בין 'החלטה אחרת' של בורר או משקם לבין 'פסק ביניים' של בורר או משקם ראו, בין היתר, דברי ברע"א 1753/98 Bip Chemicals ltd. נ' ג"ד כימיקלים בע"מ, פ"ד נב (3) עמ' 334 והאסמכתות הנזכרות שם; ע"א 3253 שירותי בריאות כללית נ' עו"ד חניתה מייטלס, פ"ד נז(3) עמ' 405 וברע"א 546/03 הסוכנות היהודית לא"י נ' שדה תרומות-מושב עובדים של הפועמ"ז להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נז (6) עמ' 673). בהתייחסו לטענת המבקשת לפיה החלטת המשקמת מיום 4.11.03 הנה החלטת ביניים ולא פסק משקם חלקי, לכן לא ניתן היה לעתור לביטולה בהתאם לסעיף 28 לחוק, קבע בית המשפט כי "...מדובר בהכרעה סופית בנושא שנוי במחלוקת, קרי: האם מקומם של הכספים ממימוש נכס של אחד החייבים, במסה העומדת לרשות כלל הנושים, או שמא זכאית המבקשת להיפרע כדי מלוא הסכום של המימוש, על אף שלא היתה נושה מובטחת". עוד קבע בית המשפט כי בסוגיה של העדפת נושים פעלה המשקמת על פי שיקול דעתה לאחר שעיינה בטענות בעלי הדין ואיזנה כראוי את האינטרסים המתנגשים. בכך לא מצא בית המשפט המחוזי להתערב.

           כל קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי מקובלות עלי ולא מצאתי מקום להתערב בהן.

3.        הבקשה להרשות ערעור נדחית.

           ניתנה היום, י"ב בחשון תשס"ה (27.10.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: